שימוש מצד הורים בעונשים גופניים או באמצעים המבזים ומשפילים את הילד כשיטת חינוך הינו אסור
פרטי פסק הדין
ערכאה: | בית המשפט העליון |
---|---|
שם התיק: | ע"פ 4596/98 |
תאריך: | 04.02.1999 |
קישור: | נוסח פסק הדין באתר נבו |
בית המשפט העליון קבע חד משמעית כי ענישה גופנית אסורה.
עובדות המקרה
- באותה פרשה, אם נהגה להכות את ילדיה כ"עונש חינוכי". הם היו מגיעים לגן עם חבלות והתנהגו בצורה מחשידה (נרתעו מהגננת כשהתקרבה). הדבר הביא להתערבות הרשויות.
- בית המשפט העליון אישר את פסק-דינו של בית המשפט המחוזי שהרשיע את האם בעבירה פלילית של התעללות בקטין.
פסיקת בית המשפט העליון
- נקבע כי התעללות גופנית יכולה לבוא לידי ביטוי לא רק במעשה אלים ואקטיבי אלא גם בהזנחה, הרעבה והתנהגות דומה.
- עוד נקבע שההתנהגות האלימה, המתמשכת והעקבית של האם אינה יכולה להיחשב כחינוך לגיטימי אלא כהתעללות אסורה.
- ענישה מכאיבה או משפילה כשיטת חינוך, אינה משיגה את מטרותיה באופן אמיתי וגורמת לילד נזקים גופניים ונפשיים, היא מפרה את זכותם הבסיסית של אוכלוסיית הילדים בחברתנו לכבוד, ולשלמות הנפש והגוף.
- ענישה גופנית כלפי ילדים, או השפלתם וביזוי כבודם כשיטת חינוך מצד הוריהם, פסולה היא מכל וכל, והיא שריד לתפיסה חברתית-חינוכית שאבד עליה הכלח. הילד אינו רכוש הורהו; אסור כי ישמש שק איגרוף, בו יכול ההורה לחבוט כרצונו, כך גם כאשר ההורה מאמין בתום לב שמפעיל הוא את חובתו וזכותו לחינוך ילדו.
משמעות
- אין לסכן את שלמות גופו ונפשו של קטין בענישה גופנית כלשהי.
- אמת המידה הראויה צריכה להיות ברורה וחד משמעית, והמסר הוא כי אין ענישה גופנית מותרת.
מקורות משפטיים ורשמיים
חקיקה ונהלים
- חוק העונשין - סעיף 368ג ("התעללות בקטין או בחסר ישע").
הרחבות ופרסומים
- מאיר שמגר "כבוד האדם ואלימות", משפט וממשל ג'(1), עמוד 33.
- יובל שני "ביתי אינו מבצרי: אלימות במשפחה כסוג של עינוי אסור על פי המשפט הבינלאומי", המשפט ז' תשס"ב, עמוד 151.